גם תחום הרפואה הסינית נחל מכה קשה ומאו מסלק את כל הרופאים הסינים המייצגים תחום שמאניסטי (כישופי) ריטואלי המבוסס על תיאוריות קוסמולוגיות ולא ריאליות. הוא עושה ביעור "מוצלח" של "נגע" הרפואה הסינית.
בעקבות כך, מאו מוצא את עצמו בבעיה בכל רובדי החיים. התהליך היה מהיר מדי וללא כל הכנה מוקדמת. בתחום הרפואה, הנ"ל מתבטא בכך שאין מספיק רופאים המטפלים על פי הדוקטרינה המערבית ומצד שני אין רופאים סינים מסורתיים, שכן הם נטבחו, הוגלו או ברחו.
בתקופה זו, הגיעו הסינים למצב בו, בממוצע, טיפל רופא אחד בשיטה המערבית במאה אלף תושבים. היות שהכשרת רופאים מערביים יקרה והציוד הרפואי הנדרש להקמת בתי חולים יקר, הצורך לחזור ולהשתמש בדיקור לא היה מוטל בספק ומאו מבצע תפנית חדה ומגדיר את הרפואה הסינית המסורתית כ"אוצר לאומי" ומחליט להחזיר את השימוש בדיקור בצור המאורגנת.
המשטר התבקש ללקט את שארית האנשים אשר הכירו את התורה והם נתבקשו לעצבה מחדש. אחת המכשלות הייתה, שהכשרתו המקצועית של מטפל בדיקור נמשכה כ - 15 שנים. היה ברור שכדי להכשיר מטפלים בפרק זמן קצר, יש לפשט את הלימוד ואת השיטה כולה. הכוונה הייתה להכשיר מטפלים תוך 6 חודשים כך שיוכלו לצאת לכפרים ולטפל.
מאו מצליח בקושי רב לאסוף מעט מן הידע של הרפואה הסינית העתיקה ויוצר את "הרופא היחפן" - "Doctor Foot Bare".
זהו רופא היודע קצת אנטומיה, קצת דיקור, קצת כירורגיה, וקצת שימוש בתרופות. בשיטה זו , משך הכשרתו של "רופא" ארכה בממוצע כחצי שנה.
הרופאים הוכשרו בצורה מהירה ויהירה, תוך הסתמכות על ידע אמפרי (ניסיוני) בלבד, נטול כל תיאוריות והסברים המהווים מצע הכרחי למטפל ברפואה סינית. בתהליך זה אבד ידע נצור ורב והשיטה איבדה מעומקה.
השיטה החדשה שנוצרה נקראה מעתה Medicine Chinese Traditional - TCM, רפואה סינית מסורתית. הכוונה היא "חזרה למסורת", לשימוש בדיקור - לעומת הרפואה מערבית.
אולם, בשיטת "הדיקור" החדשה, נשכחו כל התיאוריות עליהן התבססה הרפואה הסינית העתיקה, המחלות חולקו לסינדרומים (תסמונות) ובהתאם ניתנו "פורמולות" של דיקור.
הלימוד הופשט וקיבל פן הדומה לרפואה המערבית והמטפלים אשר הוכשרו על פי שיטה זו, הפיצוה. השיטה החדשה אשר נקראה TCM, נמצאה זולה ומהירה ללימוד. מאו הופך את הרפואה הסינית לאוצר לאומי, אך מרוקן אותה מתוכן.
באותן 30 שנה של שימוש ברפואה מערבית, כאשר השימוש בדיקור נאסר, חלחלה התפיסה המערבית לתודעה הרפואית הסינית. בשיטת הדיקור החדשה, הטיפול התבטא באופן בו מוגדרת בעיה עפ"י סימפטומים והפתרון הוא שימוש בנקודות מסויימות, על כן היא נקראה "דיקור סימפטומטי". כל התיאוריה העתיקה והפילוסופיה עליהן התבססה הרפואה הסינית נשכחו. הבנת הקשר בין האדם לקוסמוס והשפעתם אחד על השני אבדה והעקרונות הבסיסים שונו. בוצעו שינויים מהותיים באבחנת הדופק (אבחנה הנחשבת כמדויקת ביותר, אך גם הקשה ביותר ללימוד) וזו הופשטה ואיבדה מערכה. ההתייחסות הפכה סימפטומטית בלבד והאדם כיחיד נשכח. לכן, גם הטיפול בבעיות זהות אצל חולים שונים היה זהה.