בשנים שבין 1946-1949 התרחשה בסין מלחמת אזרחים, בשנים אלו השתלט הקומוניזם על סין ובאוקטובר 1949 עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בראשותו של מאו צה טונג. מאו הפך לנשיא, יושב הראש של הרפובליקה הסינית.
במסגרת שלטונו של מאו, חולל הקומוניזם שינויים עמוקים בחברה הסינית, בשיקום הכלכלה (לאחר מלה"ע ה-II) ובלימת האינפלציה. בכך הם ביססו את שלטונם וזכו בתמיכת האוכלוסייה, במיוחד הענייה- האיכרים שהיוו רוב. תוך כדי שלטון זה, הוטל פיקוח פוליטי על כל האוכלוסייה. בשנת 1966 החל מאו את המהפכה התרבותית (1966-1976). זוהי הייתה תנועה קומוניסטית פוליטית שהוקיעה את הערכים ואת התרבות המסורתיים. במסגרת מהפכה זו, מסלק מאו את כל מה שמייצג את המסורת הסינית העתיקה ואת השושלת הקיסרית הסינית. הקו המנחה הוא הרס ארבע העתיקות: התרבות העתיקה, המנהגים העתיקים, ההרגלים העתיקים והחשיבה העתיקה. אוניברסיטאות נסגרו והושתקו, אינטלקטואלים, אמנים ועיתונאים נעלמו, מזכרות מהתקופות הקפיטליסטיות והפיאודליות (כגון מקדשים, מונומנטים ועבודות אומנות) הושחתו ונהרסו עד ליסוד, הושמדו כתבי יד יקרי ערך, אוצרות תרבות ואומנות, ערכי המשפחה ומורשת העבר נהרסו במטרה להקים תרבות חדשה.