אז ככה, זה ארוך תפנו זמן.
זואי שלנו הלכה לגן כמה חודשים לפני גיל שנתיים.
ואז התחילו המחלות להגיע.

האמת זו הייתה מחלה אחת שחזרה על עצמה תמיד - אסתמה.
הילדה הייתה מצפצפת כל הזמן עם קושי לנשום. אני זוכר במיוחד לילה מלחיץ מאוד שקשה לי מאוד לשכוח אותו.
הייתה בו שיחה לרופאים של שניידר עם מצלמה וכדור סטרואידים שהרגיע את המצב לבסוף...
בקיצור, זואי הייתה חולה כל שבועיים וכל שבועיים הייתה מצפצפת. היה לה חום , ליחה, שיעול חזק, ממש הכל.
סיוט שלא נגמר כל הזמן רופא ילדים. כל יום בזמן מחלה מביא אותה לביקורת לראות מה איתה בלי תור רק לבוא להיכנס ולשמוע את הריאות.

היו לנו את כל הוורסיות של מתן תרופות לריאות, ממשאפים כחולים וכתומים של סטרואידים עם צ'יימבר ואינהלציה עם ונטולין (שמחזיק חודש) או בריקלין (שמחזיק 3 חודשים מפתיחה, יצא לנו להכיר אותו עם לאנה כי את הונטולין זואי הייתה גומרת לפני) ובודיקורט ואפילו כדורי הסטרואידים הורודים שנמסים במים, אנטיביוטיקה בלי הפסקה כי אמרו שזה דלקת בקנה הנשימה.
זואי כל כך הייתה רגילה למצב, שזה עצמו משהו עצוב, היא הייתה מחזיקה את האינהלציה לבד מבלי שנילחם איתה ומבלי שתבכה.
הפניות למיון (שלא ניצלנו, כי לא רצינו לחשוף אותה למקום הזה) בקיצור קשה מאוד בעיקר נפשית.

מירי (אשתי) שאלה חברות ועלה רעיון לדיקור סיני, אמרנו הולכים על זה, אני לא מתכוון להביא עוד תרופות לילדה.

רועי פשוט העלה את נושא הבריאות אצלנו עוד שלב, אין חלב בבית. וגם נתן לנו חוברת איך מתמודדים עם חום ואני פשוט קראתי וכעסתי, כעסתי על עצמי. למה לעזאזל נתתי לה תרופות להורדת חום כל הדברים שקראתי בחוברת היו הגיוניים וחיפשתי באינטרנט עוד על הנושאים האלה. 
זואי חזרה להיות חולה אבל עם שינויי קטן, היה לא קיבלה אנטיביוטיקה היא לא קיבלה משאפים לפתיחת הסימפונות ומשאפי סטרואידים.

לפעמים היינו עושים אינהלציה עם מי מלח בלבד לייבש נזלת.
היא כן הייתה נמרחת בשמנים בחזה ובגב שפשוט עשו את העבודה.
לאט לאט בהתחלה בקיץ זואי לא הייתה חולה ובחורף שאחרי, הרבה פחות חולה והרבה פחות תסמינים, הייתה מגיעה פעם בחודש לדיקור גם אם לא הייתה חולה לחזק את המערכת החיסונית. 

בגיל 4 זואי לא חולה לא בחורף ולא בקיץ. כלום אין אנטיביוטיקה אין משאפים ואין חלב. 

הבת הקטנה שלי לאנה נולדה כשזואי הייתה בת שלוש וחצי בערך וגם היא מצפצפת וגם היא עם אסתמה ולה אפילו היו 2 דלקות ריאות. התרגשנו? לא. האנטיביוטיקה היחידה שראתה בחיים שלה הייתה משחה בימים הראשונים שאחרי שנפלה שארית הטבור שלה. 
משאפים לא.
רק דיקור, מריחת שמנים ואינהלציה עם שמן רוונסרה.

מעט מאוד מהמחלות שלה היו עם חום.
לאנה כבר כמעט ולא מצפצפת ואם כן, יום אחד ונגמר.

תודה רבה רועי, אופיר והמזכירות,
שאתם מקבלים גם כשאין תורים, מתחשבים והכי חשוב מרפאים"